רזמוביץ נ' ביטוח בע"מ

החלטה

התובע הגיש בקשה למתן פטור מתשלום אגרת התביעה, כך שתשלומה יידחה לגמר ההליך. עסקינן בתביעה על סך 1,463,027 ₪ ועניינה כספים המגיעים לתובע, לטענתו, בהתאם לפוליסות בהן מחזיקה הנתבעת.

טענות הצדדים:

התובע טוען כי הנתבעת מסרבת להעביר לידיו את כספי פוליסת הביטוח בטענה לחוב בו כופר התובע.

התובע, שעסק בעברו ביהלומים, הינו מחוסר עבודה מזה כארבע שנים ואף עבר ארוע לב. התובע נקלע לחובות, אין בידו לשלם דמי מזונות לגרושתו ואף שוכר דירת חדר בבנין המאכלס עובדים זרים. מאחר ולא עלה בידי התובע לשלם עבור אגרת הבורסה, הוביל הדבר להליכי השעיה של התובע. אין לתובע קרובי משפחה המסוגלים או מעוניינים לתמוך בו ואין באפשרותו לקבל אשראי מאת הבנק. שכ"ט ב"כ התובע ישולם בשיעור מהכספים אותם יקבל התובע בסיום ההליך.

הבקשה נתמכה בתצהיר מטעם התובע, אליו צורפו אישורים מאת המוסד לביטוח לאומי, אישורים רפואיים, אישור בגין הלוואות שנטל התובע מהבנק, תדפיס תנועות בחשבון עו"ש, אסמכתאות לחובות נוספים והסכם שכ"ט עם ב"כ התובע.

מדינת ישראל נתנה תגובתה לבקשה ולפיה אין לה המידע בדבר יכולתו הכלכלית של התובע ויש מקום לשקול קבלת עמדת הנתבעת לבקשה.

הנתבעת עתרה לדחיית הבקשה בנימוק שהנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת מצבו הכלכלי ונמנע מלצרף מלוא המסמכים הדרושים בתמיכה לבקשה, כגון אישורי בנק עדכניים, אישורים בגין הוצאות החזקת הדירה ואישורים עדכניים לענין תשלום דמי אבטלה. כן טענה הנתבעת כי מצויים אצלה שלוש פוליסות בבעלות התובע בערכי פדיון כספי פיצויים בסך 406,844 ₪ אותם הוא רשאי לפדות, כשמסכום זה יש לקזז יתרת הלוואות שנטל התובע מהנתבעת בסך 160,282 ₪. הנתבעת לא התנגדה לפדיון סכומים אלה בכפוף להתחשבנות מס ולזכותה לקיזוז חובות.

כן טענה הנתבעת כי התביעה נעדרת עילה, שכן הנתבעת לא סרבה לשחרר כספים לתובע אלא ציינה את זכותה לקבלת יתרת ההלוואה הבלתי משולמת. מדובר בהלוואות שניטלו על ידי התובע בשנת 2007, ובאשר להלוואה אחרת שמצויינת בתביעה, טענות אלה התיישנו.

התובע בתשובתו טען כי אין לו התנגדות לשלם את האגרה מהכספים שמחזיקה הנתבעת. התובע פירט העדר יכולתו הכלכלית ואף צירף מסמכים לתמיכה בטענתו זו. התובע הוסיף וצירף מסמכים עדכניים מהמל"ל אף חשבון חשמל המעיד על קיום חוב וכן תדפיסי חשבון בנק, המעוקלים ממילא.

תביעת התובע מבוססת ומגלה עילה, כאשר הנתבעת מודה כי ברשותה סכום שאינו שנוי במחלוקת שאיננו מועבר על ידה לידי התובע, וכאשר התנתה אותו בחתימה על שטר סילוק בדבר העדר תביעות, דבר שסירב התובע לעשות.

תשובת התובע נתמכה בתצהיר נוסף מטעמו.

דיון:

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש להעתר לבקשה.

בהתאם לתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 על בית המשפט לבחון האם אין ביכולת התובע לשלם את אגרת ההליך והאם נראה כי ההליך מגלה עילה. רק בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה, רשאי בית המשפט לפטור את התובע מתשלום האגרה, כולה או חלקה.

במקרה דנן, באשר לתנאי הראשון, מצאתי כי המבקש פירט כדבעי בשני תצהירים מטעמו את מצבו ויכולתו הכלכליים ואף צירף מסמכים המעידים על חובות נוספים הקיימים לו, עיקולים שהוטלו כנגדו, אסמכתא כי איננו מדווח כעובד ותדפיס תנועות בחשבונות בנק.

באשר לטענת הנתבעת כי התובע זכאי לקבל כספים ממנה ולפיכך יש ביכולתו לשלם את אגרת ההליך הרי אף לענין זה חלוקים הצדדים לגופם של דברים, שכן, לטענת התובע, התנאי שמציבה הנתבעת לשם קבלת אותם כספים איננו מקובל עליו ואף הוא נושא להתדיינות במסגרת ההליך דנן.

באשר לתנאי השני, בשלב זה יש לבחון את עילת התביעה לכאורה ולבדוק שאין מדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש. לשני הצדדים טענות האחד כלפי משנהו באשר לחיובים נשוא הפוליסות וההלוואות שניטלו על ידי התובע וענין זה יש לברר לגופו. לא מצאתי כי יש מקום כבר בשלב זה שלא להעתר לבקשה דנן נוכח טיעוני הנתבעת לגופם של דברים.

אשר על כן מצאתי כי יש לפטור את הנתבע מתשלום אגרת ההליך עם פתיחתו ואני מורה על דחיית תשלום האגרה לתום ההליך, היינו, חובת תשלום האגרה תחל בתום 30 ימים ממתן פסק דין בתיק זה, וכל עוד לא הורה בית המשפט שיתן את פסק הדין הוראה אחרת לענין זה.

מעבר לאמור, אין צו להוצאות.